זה לא סוד שאני חיה באורח חיים שכולל תזונה קטוגנית.
לא סתם אני מנסחת את זה ככה.
זה לא מגדיר אותי (למרות שכתוב KETO ליד השם שלי - זה עוזר למי שצריך, למצוא אותי)
זו בחירה בתזונה שמשרתת את המטרות הבריאותיות שלי ומיטיבה עם איכות חיי.
עכשיו אפרוס את המחשבות שלי לרוחב.
חשוב לי להקפיד בתזונה שלי הן מאיכות חומרי הגלם, דרך כמות הפחמימות שאני צורכת והשקעה בחלבונים ושומן איכותי שמשביע ומספק לי נוטריינים חשובים.
חשוב לי שיהיה טעים.
חשוב לי שיהיה אסתטי. גם במנה מאד לא פוטוגנית יש יופי, אי סימטריה היא קסומה ואם זו מנה שאני כבר מדמיינת את הטעם שלה אז כנראה שהיא מזמינה.
חשוב לי שהסביבה שלי תוכל לחלוק איתי בהנאה את המאכלים. הם לא חייבים להיות תפיסת עולמי, הרי אוכל איכותי ומזין טוב לכולם.
אם כך חשוב לי למצוא נקודות ממשק בין האוכל שלי למי שחולק איתי כבן בית או אורח.
חשוב לי שיהיה מגוון מזמין שיתאים גם לאחרים ולתפיסות שלהם. ביננו אני לגמרי מסוגלת להסתפק בביצים וחמאה.
יתכן שהמגוון הזה ינוע מדל פחמימה ועד קיטו מוקפד אבל שילוב שלו עדיין ישרת את המטרה שלי (איזון הסוכר בדם).
בהכרח הגיוון ישלב אוכל טבעי (חיות וצמחים).
חשוב לי לקבל החלטות מושכלות.
חשוב לי להיות מודעת לרגשות שלי ושל הסובבים אותי.
אתמול עליתי על סירת דייג (פוסט נפרד) ובסוף השיט הדייג הכין לנו ארוחה טריה.
מושט מצופה קמח ומטוגן.
אז מה עושים? בכמה שניות רצו לי מחשבות מקבילות בראש.
מבחינה קוגניטיבית - אוקי, אני לא נוהגת לאכול ככה אבל מאחר והארוחה האחרונה שלי הייתה 24 שעות לפני ידעתי שאני בצד הטוב של המשוואה לויסות הסוכר בדם. אני יכולה לאכול רק את הפנים ולקלף את העור המצופה.
אני יכולה להוסיף שומן.
מבחינה רגשית - אני כל כך מודה על האירוח, הלימוד, החיבור, הטרחה, הקשר והאינטראקציה. לא אבייש אף אחד בשם האוכל וגם פה בחרתי לדרג ולאכול את הדג, לקלף את הציפוי ולסרב לצ’יפס עם חיוך.
לא בכל מחיר אני אזרום עם ארוחות שפחות טובות לי. יש לי גבולות שהחלטתי עם עצמי ותמיד מתחברים לרפלקציה פנימית בהתאם למצב.
תמיד אמצא משהו שאני כן יכולה לאכול. לפעמים אביא איתי גם כדי לעזור באירוח וגם כדי לוודא שיהיה לי עוד משהו לאכול.
לא תמיד אני רוצה לשתף ולהסביר למה זה כן וזה לא. לא תמיד זה יעניין את הצד השני.
כן אתנהל בכבוד כלפי אחרים וכלפי עצמי.
ובנימה זו נפרדת לסוף שבוע טוב