נקלענו לאורח החיים בתזונה דלת פחמימות וקטוגנית במקרה ועם הזמן גילינו שאנחנו כאן להישאר.
סיפור ארוך סיפור קצר, גיליתי בגיל צעיר מידי (37) שאני טרום סכרתית (לפני הגדרת סכרת טייפ 2).
לימים הבנתי שאין דבר כזה טרום סכרתית, אלא שהסכרת זוהתה בשלבים מוקדמים.
אם נניח לטרום, נעקוב ונחכה, אז נקבל את הגדרת הסכרת בוודאות - שנה, חמש שנים או עשר שנים לאחר מכן. לרוב עם נזקים פנימיים שהצטברו להם ללא הפרעה.
במקביל התמודדנו במשך שנים עם מיגרנה קשה ועקשנית של בננו. מאז גן חובה סבל מתדירות הולכת וגוברת של מגרנות קשות וכעבור חמש שנים של בדיקות ונסיונות התמודדות הגענו לרופאה שניסתה גישה אחרת.
להפתעתנו, שנינו קיבלנו המלצות דומות, מצילות חיים, לתזונה עתירה בשומן טבעי מהחי ודלה מאד בפחמימות.
לשמחתי, ניחנתי בחוסר סבלנות תפקודית (הגדרה שלי לצורך להיות באקשן כל הזמן) וניגשתי מיד לקריאה, למידה, חקירה וקפיצה אומנותית למים. מים בבריכת אינסוף של ידע על ביוכימיה, אנטומיה, מהו מזון, תהליכים רגשיים, התפתחותיים והקשר בין עולם התזונה, החקר והרפואה להשתתפות, עיסוק ותפקוד בפועל.
מצרפת לינק לראיון קליל עם מתכון והזדמנות להציץ לתוך המטבח שלנו הארץ https://www.haaretz.co.il/food/dinner/MAGAZINE-1.9428712
צילום: דודו בכר מתוך כתבה ב-הארץ https://www.haaretz.co.il/food/dinner/MAGAZINE-1.9428712